עורכת לשון: יעל מדר
אז איפה היינו?
ביום הכיפורים החלטנו לעשות קצת שמות באברהם, ועתה ניטפל טיפה לאריסטו. תזכורת קלה: הסוגיה שעל הפרק היא האם ייתכן שדבר-אמת ייחשב לשקר? או במילים פומפוזיות, האם ביטוי שתוכנו תואם מצב אובייקטיבי בעולם יכול להיחשב שקרי?
כדי לקבוע אם מאמרו של אברהם הוא אמת או שקר, עלינו קודם להגדיר מהו שקר. הדרך המקובלת עוד מימי ארסיטו גרסה שכדי להגדיר קטגוריה כלשהיא עלינו להגדיר את התנאים ההכרחיים ואת התנאים המספיקים שישמשו להגדרת החבר X בקטגוריה. מה זאת אומרת? תנאים הכרחיים הם הקריטריונים המחויבים להתקיים ב- X כדי שהוא יהיה X. תנאים מספיקים הם קריטריונים שאינם מחויבים, אבל מתקיימים מרגע שאותו X קיים. מופשט למדי, בשביל דבר כה מסובך, אבל אתם בטח זוכרים את הסיוט הזה מהפסיכומטרי.
מאות שנים עברו ואיש לא ערער על הגישה המגדירה קטגוריות באמצעות תנאים הכרחיים ומספיקים - עד שקם אדם. בשנות השישים הדיון בקטגוריות קיבל תפנית כשויטגנשטיין הציע לתאר קטגוריות דרך "דמיון משפחתי", ואף הוסיף שיש בעיה רצינית מאוד בהגדרת דברים דרך תנאים הכרחיים ומספיקים. למה? כי אין דבר כזה תנאים הכרחיים. למשל: כדי להיות ציפור חובה שיהיו לך כנפיים ותהיה מסוגל לעוף (תנאי הכרחי), אבל לתרנגולת יש כנפיים והיא לא מסוגלת לעוף... עוד דוגמה מפורסמת וטובה בהרבה משלי היא זאת של ויטגנשטיין ביחס ל"משחקים", ומי שלא מכיר את הדוגמה כדאי לו - סעיף 66 בספרו "חקירות פילוסופיות" (ראו כאן: http://users.rcn.com/rathbone/lw65-69c.htm).
אז אם אין תנאים הכרחיים ותנאים מספיקים, מה יש?
מה שהתיאוריה אומרת בקצרה הוא שיש תנאים להגדרת החבר X, אבל הם לא הכרחיים או מספיקים. ועוד שהם לא מתקיימים בהכרח אצל כל חברי הקטגוריה. מה שהופך קטגוריה לכזאת הוא הדמיון בין החברים שלה. כמה שנים מאוחר יותר תרמה החוקרת אלינור רוש לגישה זאת את הרעיון של אב-טיפוס. לטענתה, יש חברים מובהקים בקטגוריות מסוימות ויש כאלה שאינם מובהקים, אך הם עדיין חברים (הדימוי המנטלי שיש לנו בראש כשאומרים שם של קטגוריה הוא בדרך כלל של אותו אב-טיפוס). בואו ניקח לדוגמה את הקטגוריה "משחקים". כדורגל הוא משחק מובהק, אבל ילד הזורק כדור על הקיר רצוא ושוב, לא נתפס אצלנו כמשחק מובהק - נכון? וזאת למרות ששניהם עוסקים בפעילות המערבת כדור... זאת אומרת שאין לקטגוריות גבולות ברורים ויש חברים מובהקים ויש כאלה שפחות - הגבולות עמומים.
ולשם מה כל זה? כדי לערער על התפיסה הכה-מקובלת ששקר מחויב להיות דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הקיים במציאות. שהרי אם אין תנאים הכרחיים, אז לא מחויב שכל החברים בקטגוריית השקר יהיו שקריים ביחס למציאות. ועוד שייתכנו חברים שתוכנם נכון ביחס למציאות. עד לפה ויטגנשטיין. נוסיף עליו את רוש ונראה כי הסיבה שאנו מתקשים לתפוס שקרים שתכנם "אמתי" (זאת אומרת תכנם מתאים עם מצב העניינים האובייקטיבי) היא משום שאלו אינם האב-טיפוס של קטגוריית השקר, ולמעשה הם שייכים לאותם גבולות עמומים של הקטגוריה. האם הם אינם שקרים לפיכך? לא בהכרח!
כדי לקבוע האם מבע (משפט הנאמר בזמן אמת) "אמתי" הוא בעצם שקרי עלינו קודם כל לספק תנאים. תנאים שאינם הכרחיים או מספיקים, אבל עדיין מאפשרים לנו לארגן את גבולות הקטגוריה. מבע שיקיים את כל התנאים ייחשב אב-טיפוס, ומבע שיקיים אחד או יותר מן התנאים (אך לא את כולם) ייחשב לחבר לא מובהק.
מעניין לחבר את זה לאמנות, שבמהותה מותחת ומגדירה כל פעם מחדש את הגבולות המוקצים למושגים השונים. כולנו יודעים מה שולחן, ומרגע שאמרתי את המילה "שולחן" עלה לכולכם דימוי מנטלי של שולחן (לדידי אותו אב-טיפוס).
ופתאום בא לו אמן וטוען שמה שהוא עשה זה שולחן, כי זה אחת, שתיים ושלוש. מה תאמרו לו? כן זה שולחן אבל לא בדיוק... אבל למעשה זה בדיוק! פשוט לא מובהק.
אז הנה שלושה תנאים שנוכל להשתמש בהם כדי לקבוע אם מבע הוא שקר או לא, ואיזה סוג של שקר. התנאים מובאים מתוך ניסויים של Coleman & Kay ובתרגום חופשי:
"אם הדובר (S) מפיק מבע (P) לקהל (A) - הדבר יהיה שקר אם:
- P שקרי
- S מאמין ש- P שקרי
- בהבעת P, S מתכוון להטעות את A."
מבע שיקיים את שלושת התנאים ייחשב לשקר אב-טיפוסי. רגע אחורה, מבעו של אברהם מקיים שניים מתוך שלושת התנאים (תנאים שתיים ושלוש ולמחמירים מביניכם לפחות את שלוש). וזאת אומרת שלפחות לפי התפיסה הזאת אברהם שיקר (אם כי שקר שאינו מובהק).
לא אכחיש שיש לי סייגים מתנאים אלו והם נראים לי מעט מוגבלים בגישתם, אבל אם אספר לכם את הסייגים שלי יבוא אדם ויגנוז לי את עבודת הדוקטורט הממשמשת ובאה :) (משמוש שייקח לי חמש שנים בערך...). אז אני נאלצת להשאיר אתכם עם קורטוב של סקרנות.
ופעם אחרונה לאברהם, שכן הוא אבינו, ואנו מחויבים במצוות כיבוד אב ואם. אחת שהגדרנו שמבעו של אברהם הוא חבר בקטגוריית השקר - מה נעשה עם מעשה זה של הגדול שבאבותינו??? ובכן, וכנהוג בחברה המדוברת, לציווי האלוהי "מִדבר שקר תרחק" יש חריגים. הרב שלמה רוזנפלד בחיבורו "מתי מותר לשקר?" מונה את המצבים לפיהם מותר לשנות מן האמת. הראשון במצבים שהוא מונה הוא אם מדובר "בשעת סכנה" (מפני פיקוח נפש, כשם שכל האיסורים נדחים מפניו). וזאת כל עוד לא מתבצע חילול השם. כך שאם נראה את התנהגותו של אברהם כניסיון להציל את נפשו ניתן להסכים עם מעשהו.
התמונה הבאה נשלחה אליי לפני כמה ימים על ידי ידידי אהרן והיא מתארת יפה את כל מה שאמרתי עד כה, ומדגישה אף יותר את הגמישות המחשבתית הנדרשת מאיתנו בהפנמת קטגוריות, חברים בקטגוריות וכיו"ב. למשל: מה זה אומר להיות יהודי? או ישראלי? אם נחשוב רק לפי תנאיים הכרחיים נפספס חברים שאולי אינם מובהקים, אבל אף על פי כן ולמרות הכול חברים בקטגוריה.
קצת ביבליוגרפיה:
- רוזנפלד, ש. "מתי מותר לשקר?", תחומין ל"א, תשע"א, עמ' 431-439.
- Coleman, L. & Kay, P. 1981: Prototype Semantics: The English Word Lie. Language 57, pp. 26-44.
- Rosch, E. 1978. Principles of Categorization. In Eleanor Rosch and Barbara B. Lloyd (eds.), Cognitive and Categorization, Lawrence Erlbaum: Hillsdale, NJ, pp. 27-48.
- Wittgenstein, L. 1967: Philosophical Investigations.Transl. G. E. M. Anscombe. Oxford: Basil Blackwell.
