עורכת לשון: יעל מדר
כתבה: שירלי אור
לשון ומגדר הוא נושא שעולה כבר פעם שנייה בבלוג - בפעם הראשונה ניסינו לגעת בו מן ההקשר הפסיכו-בלשני. הפעם בחרתי להציג את הנושא מהקשר אחר, אולי טבעי יותר, והוא ההקשר התרבותי-חינוכי של העניין - והכול, כרגיל, במסגרת השיח שלשמו התכנסנו כאן. אז שלום לכם שוב, מזמן לא התראינו, כי איכשהו אני מצליחה להתקיים כמובטלת הכי עסוקה שאני מכירה...
אז מה, ראשית כול, פירושה של המילה 'מגדר'? מגדר (gender), בגדול, הוא תחום במדעי החברה העוסק בהבדלים ובשוני שבין גברים לבין נשים כתלות בתרבות שבה הם חיים. אחת ההבנות המרכזיות בתחום זה היא - קראו לאט - הבדלים מינניים אינם נובעים מביולוגיה בלבד או ישירות, אלא ההבדלים הביולוגיים מתורגמים להבדלים מעמדיים-מינניים לאור תפיסות תרבותיות שונות הקובעות ציפיות ומעצבות את הפרטים ואת התנהגויותיהם לפיהן. ובפשטות: אנחנו נולדים שונים, ומכאן שמוכתבת לכל מין דרך חיים שונה - כזו שאינה בהכרח תוצר ישיר של השוני הביולוגי ביניהם (זה הפך את זה לבהיר יותר?!). ועתה, אנסה לעורר עניין לשוני ולהפיח חיים בנושא שחשוב שלא יירד עוד מהפרק - ולוּ רק כי דיקלה ביקשה :) וגם כי אחרי שקצת פשפשתי בכתובים הבנתי שגם אם קיימת מודעות הכרתית, עדיין קיימת התנהגות תת-הכרתית חזקה מאוד שעלינו לעקרהּ (ראו מאוחר יותר את הציטוטים מתוך שירי ילדים).
רגע אטימולוגי:
ממקור מהימן מצאתי כי המילה 'מגדר' נוצרה בעת החדשה והשורש שלה הוא גד"ר. ממקור אחר לא מהימן, אבל עדיין, מצאתי כי היא נוצרה כהלחם: מין+גדר באוניברסיטת תל אביב.
אז מה, ראשית כול, פירושה של המילה 'מגדר'? מגדר (gender), בגדול, הוא תחום במדעי החברה העוסק בהבדלים ובשוני שבין גברים לבין נשים כתלות בתרבות שבה הם חיים. אחת ההבנות המרכזיות בתחום זה היא - קראו לאט - הבדלים מינניים אינם נובעים מביולוגיה בלבד או ישירות, אלא ההבדלים הביולוגיים מתורגמים להבדלים מעמדיים-מינניים לאור תפיסות תרבותיות שונות הקובעות ציפיות ומעצבות את הפרטים ואת התנהגויותיהם לפיהן. ובפשטות: אנחנו נולדים שונים, ומכאן שמוכתבת לכל מין דרך חיים שונה - כזו שאינה בהכרח תוצר ישיר של השוני הביולוגי ביניהם (זה הפך את זה לבהיר יותר?!). ועתה, אנסה לעורר עניין לשוני ולהפיח חיים בנושא שחשוב שלא יירד עוד מהפרק - ולוּ רק כי דיקלה ביקשה :) וגם כי אחרי שקצת פשפשתי בכתובים הבנתי שגם אם קיימת מודעות הכרתית, עדיין קיימת התנהגות תת-הכרתית חזקה מאוד שעלינו לעקרהּ (ראו מאוחר יותר את הציטוטים מתוך שירי ילדים).
רגע אטימולוגי:
ממקור מהימן מצאתי כי המילה 'מגדר' נוצרה בעת החדשה והשורש שלה הוא גד"ר. ממקור אחר לא מהימן, אבל עדיין, מצאתי כי היא נוצרה כהלחם: מין+גדר באוניברסיטת תל אביב.
יאללה מתחילים:
איך קושרים לשון ומגדר? בקלות! כל אחד ואחת מאיתנו יכול להעיד על כך שתקשורת בין נשים לנשים או בין גברים לגברים תמיד מוצלחת יותר מאשר בין נשים לגברים. ולמעשה, מקובל יותר להתייחס לתקשורת בין נשים לגברים כהיעדר תקשורת, שהיווה ומהווה עדיין נושא מחקר רשמי ולגיטימי באקדמיה. מטרת המחקר העוסק בכך היא לפצח את שורש הבעיה, קרי איך קורה שבתוך מין (= species) בכלל מתקיימת כזאת בעיה. אתם יכולים לתאר לעצמכם שבין כלבים לכלבות יש בעיות שכאלה?
את בעיית התקשורת ניסו להסביר בתחילה דרך תיאוריות הקרויות "תיאוריות המחסור" (deficit theories). וכפי שהשם מעיד, למישהו חסר משהו - ואפשר לנחש למי :). לפי תיאוריות אלו, שפתם של הגברים היא הנורמה ואילו שפתן של הנשים 'חסרה'. מי שהטביע את המונח ואחז בגישה זאת היה אוטו יספרסן, בלשן דני מכובד, שבשנת 1922 פרסם את הספר "Language: Its Origin Development and Origin" - שהיה ועודנו ספר יסוד בבלשנות. בספרו טוען יספרסן כי שפת נשים היא פשוטה יותר וקלה יותר להבנה. למשל, וחייבים להודות שיש בזה מן ההומור בעיקר כי מדובר במדע לשעבר, נשים מכירות אוצר מילים מוגבל יותר מגברים ולכן הן מדברות יותר מגברים, המתאמצים לברור את המילה הנכונה. וגם - גברים נוטים לייצר משפטים מורכבים (בעברית משפטים מורכבים הם אותם משפטים שקיימת בהן המילית "ש"), ואילו נשים נוטות לייצר משפטים מחוברים (בעברית משפטים המחוברים באמצעות ו' החיבור ודומותיה). מסקנת שטח: גברים מורכבים יותר מנשים. כל זאת ועוד בפרקו: "The Woman". תיאוריות המחסור המשיכו לשלוט בכיפה גם חמישים שנה מאוחר יותר, ואפילו אצל רובין לייקוף (Robin Lakoff) הידועה כמי שסללה את הדרך ללימודי לשון ומגדר בזכות בספרה "Language and Women's Place". לייקוף טענה בספרה שלנשים שיח מתנצל, שהן מהססות יותר בשיחה - וייתכן בהחלט שחלק מדברים אלו נכונים, אבל הם יוצאים מהנחת המחסור שלעיל.
אתנחתה:
אני רואה מקום להפריד בין תיאוריות מסוג "תיאוריות המחסור" ואלו שבאו אחריה שהסבירו הבדלים בתקשורת שבין נשים לגברים לאור ההבדלים הביולוגיים ביניהם, כפי שראינו לעיל - לבין מה שמכונה שפת נשים. למשל ידוע שבתימן הייתה שירה ייחודית לנשים שביטאה את טרדות היום-יום (וכולי תקווה שיום יבוא וארחיב על כך). וגם - קיימות שפות מסוימות שבהן לנשים אסור להשתמש בהברות מסוימות (למשל כאלה המכילות את שם החם שלהן). לצערי, לא מצאתי סימוכין לדוגמה האחרונה ורק ידוע לי שהיה זה אדוארד ספיר שהעיד על כך (Edward Sapir), אז תיאלצו להאמין לי או לא.
בריצה קלה, רק אציין שהתיאוריות המקובלות יותר היום הן תיאוריות השוני (Difference Theories). תיאוריות אלו יוצאות מנקודת הנחה שוויונית אבל טוענות שההבדלים בשפה שבין נשים לגברים מקורם בהבדלים תרבותיים. זאת אומרת, קיימות שפות שונות כי הלכה למעשה קיימות שתי תרבויות שונות - זאת של גברים וזאת של נשים. ויש כמובן את תיאוריות הדומיננטיות (Dominance Theories) שבקצרה טוענות שהשפה נוצרה על ידי גברים ולמען גברים. אבל לא רק בסקירה ספרותית עסקינן.
ניתן לסכם את מה שעבר עלינו בקריאה דרך שתי טענות: 1) קיימים הבדלים בין תקשורת נשים לבין תקשורת גברים; 2) לא ברור בדיוק מדוע, יש לזה קשר להבדלים הביולוגיים, אבל הם לא מהווים גורם ישיר. אז מה כן מביא אותנו לכך?
אין לי כעת תשובה לכך ולא תמצאו גם בהמשך. אני רק יכולה לשתף אתכם בכמה מחקרים שהבהירו לי איך טענה (2) יכולה להיווצר בקלות ובחוסר מודעות. בחרתי להתמקד באוכלוסיית הילדים, ולא רק כי אנחנו מקולקלים, אלא כי זה קצת דוקר יותר לבחון את ההתנהגות שלנו כלפיהם.
את בעיית התקשורת ניסו להסביר בתחילה דרך תיאוריות הקרויות "תיאוריות המחסור" (deficit theories). וכפי שהשם מעיד, למישהו חסר משהו - ואפשר לנחש למי :). לפי תיאוריות אלו, שפתם של הגברים היא הנורמה ואילו שפתן של הנשים 'חסרה'. מי שהטביע את המונח ואחז בגישה זאת היה אוטו יספרסן, בלשן דני מכובד, שבשנת 1922 פרסם את הספר "Language: Its Origin Development and Origin" - שהיה ועודנו ספר יסוד בבלשנות. בספרו טוען יספרסן כי שפת נשים היא פשוטה יותר וקלה יותר להבנה. למשל, וחייבים להודות שיש בזה מן ההומור בעיקר כי מדובר במדע לשעבר, נשים מכירות אוצר מילים מוגבל יותר מגברים ולכן הן מדברות יותר מגברים, המתאמצים לברור את המילה הנכונה. וגם - גברים נוטים לייצר משפטים מורכבים (בעברית משפטים מורכבים הם אותם משפטים שקיימת בהן המילית "ש"), ואילו נשים נוטות לייצר משפטים מחוברים (בעברית משפטים המחוברים באמצעות ו' החיבור ודומותיה). מסקנת שטח: גברים מורכבים יותר מנשים. כל זאת ועוד בפרקו: "The Woman". תיאוריות המחסור המשיכו לשלוט בכיפה גם חמישים שנה מאוחר יותר, ואפילו אצל רובין לייקוף (Robin Lakoff) הידועה כמי שסללה את הדרך ללימודי לשון ומגדר בזכות בספרה "Language and Women's Place". לייקוף טענה בספרה שלנשים שיח מתנצל, שהן מהססות יותר בשיחה - וייתכן בהחלט שחלק מדברים אלו נכונים, אבל הם יוצאים מהנחת המחסור שלעיל.
אתנחתה:
אני רואה מקום להפריד בין תיאוריות מסוג "תיאוריות המחסור" ואלו שבאו אחריה שהסבירו הבדלים בתקשורת שבין נשים לגברים לאור ההבדלים הביולוגיים ביניהם, כפי שראינו לעיל - לבין מה שמכונה שפת נשים. למשל ידוע שבתימן הייתה שירה ייחודית לנשים שביטאה את טרדות היום-יום (וכולי תקווה שיום יבוא וארחיב על כך). וגם - קיימות שפות מסוימות שבהן לנשים אסור להשתמש בהברות מסוימות (למשל כאלה המכילות את שם החם שלהן). לצערי, לא מצאתי סימוכין לדוגמה האחרונה ורק ידוע לי שהיה זה אדוארד ספיר שהעיד על כך (Edward Sapir), אז תיאלצו להאמין לי או לא.
בריצה קלה, רק אציין שהתיאוריות המקובלות יותר היום הן תיאוריות השוני (Difference Theories). תיאוריות אלו יוצאות מנקודת הנחה שוויונית אבל טוענות שההבדלים בשפה שבין נשים לגברים מקורם בהבדלים תרבותיים. זאת אומרת, קיימות שפות שונות כי הלכה למעשה קיימות שתי תרבויות שונות - זאת של גברים וזאת של נשים. ויש כמובן את תיאוריות הדומיננטיות (Dominance Theories) שבקצרה טוענות שהשפה נוצרה על ידי גברים ולמען גברים. אבל לא רק בסקירה ספרותית עסקינן.
ניתן לסכם את מה שעבר עלינו בקריאה דרך שתי טענות: 1) קיימים הבדלים בין תקשורת נשים לבין תקשורת גברים; 2) לא ברור בדיוק מדוע, יש לזה קשר להבדלים הביולוגיים, אבל הם לא מהווים גורם ישיר. אז מה כן מביא אותנו לכך?
אין לי כעת תשובה לכך ולא תמצאו גם בהמשך. אני רק יכולה לשתף אתכם בכמה מחקרים שהבהירו לי איך טענה (2) יכולה להיווצר בקלות ובחוסר מודעות. בחרתי להתמקד באוכלוסיית הילדים, ולא רק כי אנחנו מקולקלים, אלא כי זה קצת דוקר יותר לבחון את ההתנהגות שלנו כלפיהם.
המחקר הראשון משקף את תחילת הדרך בעיסוק במגדר. כשלעצמו הוא אינו מבהיר ממש את הסוגיה החינוכית אבל הוא מעניין ומלמד על איך נשים תפסו את עצמן אז בשיח בין מבוגרים "שווים". במחקר זה ניתח פישמן (1975) קורפוס של שיחות מוקלטות. ממצאיו העלו כי נשים משתמשות במשפט "?D'ya know what" פי שניים יותר מגברים. משפט ספציפי זה נמצא במחקר אחר כמשפט השגור בפי ילדים כדרך לפתוח בשיחה (Sacks, 1966). ועוד: נשים שאלו פי שלושה יותר שאלות מגברים. מסקנתו של פישמן הייתה שנשים, בדומה לילדים, ממתינות לאישור כדי לשוחח ומשתמשות בכלים של השפה כדי לעורר לגיטימציה לפצוח עמן בשיחה.
אז תאמרו, אוקיי 1975 - דברים השתנו מאז.
המחקר השני שאציג הוא של החוקרת הישראלית מלכה מוצ'ניק, מרצה באוניברסיטת בר אילן, הזכורה לי בעיקר מאירוע משותף שבו היא כינתה הערה מלומדת שלי באחד מהשיעורים שלה בכינוי המחמיא "קִשְקוּש בָּלָבּוּש", וניקדתי כדי שלאיש לא יהיה ספק שזה אכן מה שנאמר לי. אבל עברו שנים ואני קרובה ללהיות מעבר לזה. שותפתה לכתיבת המחקר המדובר היא ענת סטוונס. ולענייננו, במחקר זה חילקו החוקרות להורים ספרי ילדים מצוירים בלי כתוביות וההורים נדרשו לפרש את האיורים בעבור ילדיהם (בני 3-7). הממצאים הראו את הדברים האלה:
שלל דוגמאות נוספות על המתחולל בגני הילדים תוכלו למצוא גם בכתבה מעיתון הארץ. והבה נחתום בכמה ציטוטים מתוך שני שירי ילדים עבריים קלאסיים. מיותר לציין שבסוגה (ז'אנר) הזאת של שירי ילדים המינניות חוגגת :).
לאבא שלהּ יש סולם (וגם מכונית ושעון ועוד כל מיני דברים)/ וגם: אבא הביא לי מתנה (בובה וקטר)
אבל מה עם אימא:
אימא יקרה לי זה בעיקר ואולי רק אהבה וחום וחיוך.
זה לא שזה לא נחמד - אבל, באמת, זה הכול? ובעידן שבו אבות דורשים, ובצדק, את ביטול חזקת הגיל הרך הבלתי מעורערת כדאי להם גם לצאת מזה שאבא זה רק מזונות. ודעו כי כל מילה משפיעה - הנה ניסוי מעניין שערכה חברת allways:
Fishamn, P. 1975. "Interaction: The Work Woman Do". Paper presented at The American Sociological Association Annual Meeting, San Francisco, California, August 25-30.
Sacks, H. Unpublished lectures, University of Californis, Los Angeles.
המחקר השני שאציג הוא של החוקרת הישראלית מלכה מוצ'ניק, מרצה באוניברסיטת בר אילן, הזכורה לי בעיקר מאירוע משותף שבו היא כינתה הערה מלומדת שלי באחד מהשיעורים שלה בכינוי המחמיא "קִשְקוּש בָּלָבּוּש", וניקדתי כדי שלאיש לא יהיה ספק שזה אכן מה שנאמר לי. אבל עברו שנים ואני קרובה ללהיות מעבר לזה. שותפתה לכתיבת המחקר המדובר היא ענת סטוונס. ולענייננו, במחקר זה חילקו החוקרות להורים ספרי ילדים מצוירים בלי כתוביות וההורים נדרשו לפרש את האיורים בעבור ילדיהם (בני 3-7). הממצאים הראו את הדברים האלה:
- בין אמהות לבנות בלטו התחומים הבאים: שאלות ואישור שאלות והערות ריגושיות.
- בין אמהות לבנים בלטו התחומים הבאים: שימוש בגוף ראשון (סימן ליצירת מעורבות), שימוש בשאלות מסוג תוכן (סימן לעידוד יצירתיות) וזמן סיפור ארוך יותר.
- בין אבות לילדיהם בלטו התחומים הבאים: שימוש במשלב גבוה (גבוה מעט יותר אצל בנים) ושימוש במונחים מדעיים.
Muchnik, M. Stavans, A. 2007. Telling the same story: His or Her Style (with Anat Stavans). In: J. Santaemilia et al. (eds.). International Perspectives on Gender and Language. Valencia: Universitat de Valencia, pp. 318-332.
בפרסום שהוגש לוועדה לקידום מעמד האישה בשנת 2005 נמצאו הטיות מגדריות שונות בתחום החינוך, אני בחרתי להציג שתיים מהן:
1) קיימת נטייה לנתב בנים למקצועות ריאליים ובנות למקצועות הומניים. לטענת מחברות המסמך, ואני מסכימה עמן, לבחירות הללו בתיכון יש השלכות מאוחרות יותר על שיבוץ בתפקידים בצה"ל (זה לא צוין) ועל החלטות בנוגע לבחירת מקצוע. וראו: גליק, ר', "השוויון בכה מאוד". שיעור חופשי. גליון 66, ניסן תשס"ה, אפריל 2005.
2) קיים יחס שונה לבנים ולבנות בכיתת הלימוד על ידי מורים: בנים מקבלים זמן ביטוי רב יותר, השימוש בביטויים רגשיים נהוג יותר כלפי בנות, ובזמן שבנות פשוט נסלחות על טעויותיהן את הבנים מנסים לכוון להגיע לפתרון הנכון. וראו: גלי', שם. למדן, א', 1998. "ג'נדר המערכת החינוך והבניית עולם העבודה", בתוך: ענת מאור (עורכת), נשים - הכוח העולה: קידום נשים בעבודה, ניפוץ "תקרת הזכוכית", קיבוץ דליה. ספריית פועלים. עמ' 182-181.
לאבא שלהּ יש סולם (וגם מכונית ושעון ועוד כל מיני דברים)/ וגם: אבא הביא לי מתנה (בובה וקטר)
אבל מה עם אימא:
אימא יקרה לי זה בעיקר ואולי רק אהבה וחום וחיוך.
זה לא שזה לא נחמד - אבל, באמת, זה הכול? ובעידן שבו אבות דורשים, ובצדק, את ביטול חזקת הגיל הרך הבלתי מעורערת כדאי להם גם לצאת מזה שאבא זה רק מזונות. ודעו כי כל מילה משפיעה - הנה ניסוי מעניין שערכה חברת allways:
פואנטה וברכה:
אם יצא לכם אי פעם לקחת קורס ב"לשון ומגדר" באי-איזו קורת גג אקדמית אז ראשית היזהרו - מניסיון הקהל עוין ומתלהם. אבל חשובה מכך היא העובדה שהקשר בין שני תחומים אלו הוא לא כמו, למשל, ביוכימיה. כי כשאתה משלב לשון עם כל תחום, שניתן לשלב אותו בו, אתה נקלע לתסבוכת הביצה והתרנגולת. הפתרון היחיד לבעיה הוא כמובן להתעלם ממנה. ואת זה למדתי מגדולים וחכמים ממני הם הפיזיקאים, שלהבנתי יצרו עתה מנוע קוונטי מבלי לדעת איך בדיוק הוא עובד (קישור לכתבה). ואיך מתעלמים? מתוך ההבנה שזה פשוט לא משנה מה קדם למה. פשוט צריך לחדול. וממה? ממשפטים דוגמת "אל תבכה כמו ילדה" על כל שלליו. תזכרו את ההגדרה של מגדר, ההבדלים הביולוגיים אמנם קיימים ומקיימים שוני, אבל זאת התרבות שבה אנו חיים המכתיבה שההבדלים יהיו מינניים, זאת אומרת, שהשוני מתקיים מעצם תליית המהות בהבדלים הללו.
ועתה לברכה: מאחלת לכולכם שנה טובה ומתוקה. שנה מלאה בהתפתחות עצמית כי זה כיף לדעת שעכשיו אתה אדם טוב יותר ממה שהיית רגע אחד לפני כן. שנה של צמיחה רוחנית, כלכלית, משפחתית ומקצועית - שלא בסדר מסוים. ושבעיקר יהיה מעניין.
שירלי אור היא בלשנית וסטודנטית באוניברסיטת תל אביב העובדת על הדוקטורט שלה בימים אלו בנושא פרגמטיקה ושיח.
אם יצא לכם אי פעם לקחת קורס ב"לשון ומגדר" באי-איזו קורת גג אקדמית אז ראשית היזהרו - מניסיון הקהל עוין ומתלהם. אבל חשובה מכך היא העובדה שהקשר בין שני תחומים אלו הוא לא כמו, למשל, ביוכימיה. כי כשאתה משלב לשון עם כל תחום, שניתן לשלב אותו בו, אתה נקלע לתסבוכת הביצה והתרנגולת. הפתרון היחיד לבעיה הוא כמובן להתעלם ממנה. ואת זה למדתי מגדולים וחכמים ממני הם הפיזיקאים, שלהבנתי יצרו עתה מנוע קוונטי מבלי לדעת איך בדיוק הוא עובד (קישור לכתבה). ואיך מתעלמים? מתוך ההבנה שזה פשוט לא משנה מה קדם למה. פשוט צריך לחדול. וממה? ממשפטים דוגמת "אל תבכה כמו ילדה" על כל שלליו. תזכרו את ההגדרה של מגדר, ההבדלים הביולוגיים אמנם קיימים ומקיימים שוני, אבל זאת התרבות שבה אנו חיים המכתיבה שההבדלים יהיו מינניים, זאת אומרת, שהשוני מתקיים מעצם תליית המהות בהבדלים הללו.
ועתה לברכה: מאחלת לכולכם שנה טובה ומתוקה. שנה מלאה בהתפתחות עצמית כי זה כיף לדעת שעכשיו אתה אדם טוב יותר ממה שהיית רגע אחד לפני כן. שנה של צמיחה רוחנית, כלכלית, משפחתית ומקצועית - שלא בסדר מסוים. ושבעיקר יהיה מעניין.
שירלי אור היא בלשנית וסטודנטית באוניברסיטת תל אביב העובדת על הדוקטורט שלה בימים אלו בנושא פרגמטיקה ושיח.
