עורכת לשון: יעל מדר
היפותזת ספיר-וורף הידועה גם כתיאוריית "הדטרמניזם הלשוני" טוענת בכלליות שהשפה קובעת את המחשבה. משמעותה של הנחה זאת היא שהאדם מבין את העולם בתחומי השפה שלו. כך שאם נאמר שבלשון א' לא קיימים הבדלים בין שני מושגים, הקיימים בלשון ב', המשמעות היא שאותו אדם הדובר את לשון א' אף לא יוכל להבחין באותם ההבדלים גם אם הם קיימים במציאות (לפחות מבלי שיצביעו לו על כך). הנה כמה ניסויים הממחישים לנו את הטענה לעיל:
בלשון האינדונזית יחסי קרבה בין אחים אינם מתקיימים ביחס למגדר, אלא ביחס לגיל. אמנם קיימת בשפה האינדונזית הפרדה לשונית-מגדרית, אבל לא בה משתמשים בתיאור יחסי המשפחה. בשפה זאת המילה kakak משמשת לציון אחות גדולה/ אח גדול, והמילה adik משמשת לציון אחות קטנה/ אח קטן.
בניסוי שהתרחש בארצות הברית בדקו שתי חוקרות אם שוני לשוני זה משפיע בדרך כלשהי על אופן החשיבה של דוברי אינדונזית לעומת דוברי אנגלית. אספר כאן רק על אחת מהמטלות בניסוי אף שכולן איששו את המסקנה. במטלה המסוימת ראו הנבדקים את התמונה הבאה:
בהמשך נדרשו הנבדקים להחליט מה מבין התמונות הבאות דומה יותר לתמונה לעיל:
כל מטלות הניסוי וזאת ביניהן הראו כי נטיית הבחירה אצל הנבדקים הייתה לגרסה התואמת את המוסכמה הלשונית שבלשונם. זאת אומרת, דוברי אנגלית שימרו את המשתנה המגדרי (תמונה ימנית), ואילו דוברי האינדונזית שימרו את משתנה הגיל היחסי (תמונה שמאלית).
Anggoro, F. & Gentner, D. (2004). Cross-linguistics semantic differences influence recognition of picture. To appear in the Proceedings of the Twenty-Sixth Annual Conference of the Cognitive Science Society. Chicago, IL.
בניסוי אחר שהתקיים אף הוא באמריקה בדקו החוקרים את השפעת השפה על המחשבה ביחס למושג הזמן. אצל דוברי אנגלית (והייתי אומרת שגם אצל דוברי עברית) המחשבה על זמן מתרחשת דרך מטאפורות מרחביות-אופקיות. לדוגמה: "העתיד עוד לפנינו"; "השאר את כל הצרות מאחוריך". בשפה המנדרינית, לעומת זאת, לצד אותן מטאפורות מרחביות-אופקיות קיימות גם מטאפורות מרחביות-אנכיות. לדוגמה: "החודש למעלה" (=החודש שעבר); "החודש למטה" (=החודש הבא).
בניסוי הנוכחי ניסו - והצליחו - החוקרים להראות איך הצגתן של תמונות שמשתקפת בהן סצנה מרחבית (בין שאופקית ובין שאנכית) מטרימה פתרון שאלות על זמן בהתאם לנהוג בשפתו של אותו נבדק. מה המשמעות להטרים? העובדה שנבדק מסוים פתר שאלה מרחבית-כללית (כמו אלו באיורים למטה) סייעה בפתירת שאלות הקשורות לזמן מהר יותר. ומדוע? כי המוח עורר את המושגים הרלוונטיים לשני התחומים, והם היו זמינים יותר לשליפה (המושגים המדוברים הם איך שאנחנו חושבים על זמן - במטאפורות מרחביות). ומה לדעתכם היה? ובכן, דוברי אנגלית ומנדרינית פתרו שאלות הקשורות לזמן מהר יותר לאחר שראו תמונות כאלו:
לעומת זאת, דוברי מנדרינית בלבד פתרו שאלות הקשורות לזמן מהר יותר גם לאחר שראו תמונות כאלו:
המסקנה, גם כאן, היא כמובן שהדרך שבה אנו נוהגים לחשוב על דברים מושפעת ומעוצבת על ידי המושגים הלשוניים והשפה. מדליק, לא?!
Boroditsky, L. (2001). Does Language Shape Thought?: Mandarin and English Speakers' Conception of Time. Cognitive Psychology 43, pp. 1-22.
אל דאגה, תנו לי פסקה או שתיים, כדי לבאס אתכם... ראוי לציין כי אני מציגה מאמרים התומכים בהיפותזה ומנגד קיימים מאמרים וניסויים רבים המפריכים אותה. ככלל, היפותזת ספיר-וורף אינה מקובלת בקיצוניותה יותר, זאת אומרת שגם אם קיימת השפעה של השפה על המחשבה הנטייה היא להניח שהשפה משפיעה על המחשבה ולא קובעת אותה.
הלאה נלך: בבראשית ב', כ"ג מופיע הפסוק: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָר מִבְּשָֹרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּה כִּי מֵאִיש לֻקְחָה זֹאת." - שנים מספר לאחר ההתרחשות הקסומה הזאת, קמו נשים ואמרו: "לא עוד! אני לא 'אישּה' של אף אחד!!!"
אז לפני סוגיה זאת ואחרות - אנקדוטה ראשונה: אם בעקבות הפסוק ואם בעקבות הנחות דדוקטיביות (שגויות) חשוב לציין כי המילה 'אישּה' אינה גזורה מ'איש' (הכוונה בהנחות דדוקטיביות שגויות: כדי להפוך x לנקבה הוסף לו ה"א וקבל את צורת הנקבה). ומדוע? כי אי-שם בנבכי אותה מילה אנו מוצאים נקודונת קטנטונת שאינה זניחונת בכלל.
"אִשָּה" - מה מקור אותה נקודה בשי"ן? ולשם מה היא הושמה? הניקוד מלמד אותנו לא מעט על האטימולוגיה (=גיזרון, מקור המילה) של המילה שבה הוא מצוי. במקרה הנוכחי מקור אותה נקודה הוא בנו"ן שנבלעה. נו"ן זאת מלמדת אותנו ש'אישה' נגזרת, הלכה למעשה, מהשורש אנ"ש כמו המילים: בני אנוש, אנשים. ובכל מקרה לא מ'איש'.
עכשיו, משאבן זאת סרה מלבנו, ניתן להמשיך, שהרי זאת ממש אינה הסוגיה היחידה וגם לא בהכרח החשובה מביניהן. מהבחינה הלשונית אנו עדים לתופעות נוספות הקשורות ל'אישה' ולמעמדה היוצרות פולמוס לעתים בלי שום סיבה, אלא אם אנו מוצאים טעם בהיפותזה שהוצעה לעיל. ועכשיו כשכולנו יודעי-לשון במידה מסוימת ניתן להתחיל ולקיים דיון (אלו שהתמידו בקריאת הבלוג :) זאת שעת השכר שלכם - נצלוהָ בתבונה).
זוכרים מסומנות לשונית מהי? קרי, מילה 'לא מסומנת' היא הצורה הניטרלית של אותו השם. בעברית ציינו כי הצורה הניטרלית/ הסתמית זהה לצורת הזכר (בלי קשר למין המצוין). השימוש בצורת הנקבה לעומת זאת הוא 'שימוש מסומן' ויתרחש רק כשהפנייה היא לנשים או חפצים ממין נקבה בלבד. כך שבעצם נאמר לנו שהשימוש בלשון זכר לא מתרחש לאור עליונות הצורה, אלא בשל פשטותה, ניטרליותה, עובדת היותה לא מגדרית וסתמית.
דוגמאות מספר: בית חולים (לחולים שהם גברים ונשים), אבל בית יולדות (כי מטופלות שם נשים בלבד). ועל סוגיה זאת עונה האקדמיה: "נקיטת לשון זכר גם במקום שיש רוב נשים היא דרכה של העברית, ואין האקדמיה רואה עצמה רשאית לקבוע קביעה המנוגדת לדרך זו. אם דובר מן הדוברים רואה לנכון לנקוט דרך אחרת, יעשה זאת על דעתו". הרציונל מאחורי החלטה זאת נובע מכך שלשון זכר היא הצורה הניטרלית!!
לדיון לשוני-מגדרי נוסף. כשהתמנתה גולדה מאיר לראשות הממשלה עלתה השאלה איך יש לקרוא לה: ראשה-ממשלה? רֹאשת ממשלה? ראשית-ממשלה?!? רונית גדיש במאמרה כתבה כי אפשר לומר 'ראש ממשלה' על גולדה מאיר "שהרי המילה 'ראש' משמשת בצירוף זה שימוש מושאל הלקוח מאיברי הגוף". זאת אומרת, שאין בהכרח צורך לשנות, שכן שם התפקיד מטאפורי בכלל, והוא מעיד על דמות המשמשת כראש לאותה הממשלה, אבל אין הדבר נכון תמיד. ובמקרים שבהם המילה 'ראש' מציינת יותר מאדם אחד, או אישה אחת, לצורך העניין, השימוש ב'ראשה' נכון יותר (למשל במקרים של ראשי ערים נשים).
אך לא הייתה זאת גולדה מאיר בלבד שעוררה סוגיות לשוניות, כניסתן של נשים בכלל לתחומים שהיו מאוישים מסורתית על ידי גברים יצרה מבוכה בלשון. ושמות התפקידים לא השתנו או משתנים בהתאם לרוח החדשה המכילה אותם. עם זאת, לא תמיד אפשר להאשים את הלשון (או את הגברים), לעתים גם אנחנו מעדיפות את הצורה הזכרית לאור הסטטוס הרם הנלווה אליה. בחנו עצמכם: מה נשמע טוב יותר? המזכיר המשפטי או המזכירה המשפטית? יועץ או יועצת? מזכיר או מזכירה???
וכאילו לא מספיק, באה השפה להכעיס ושמה עלינו 'בעל' (הנקשר הן לבעלות והן לבעילה). והאקדמיה נתבקשה על ידי אי-אילו נשים וגופים לאסור את השימוש במילה. האקדמיה אמנם נמנעה מלאסור אך כן הציעה חלופות למעוניין בכך וגם הסברים לאלו המבקשים לשמור על הצורה השגורה בפיהם וכבודם/ן. להלן הצעותיהם:
- הוצעה המילה 'אישי' הידועה לכול. עם זאת, בעיית הצורה היא דווקא מהכיוון של הגבר שעתה הפך ל'אישהּ' (האיש שלה). מילא היינו הוגים את הה"א הסופית-המופקת, אבל אנחנו לא, ולפיכך ניתן להתחשב בגבר שמסרב להצעה זאת.
- הוצעה המילה 'רע' מן המילה 'רעיה' (שבשיר השירים) - אמנם בשיר השירים לא ברור אם הכוונה הייתה לציין אשת-איש, אבל לא זאת הבעיה העיקרית. מי שזוכר את הדיון האחרון על בידול משמעות יודע לומר ש'רע' יוחדה בימינו למשמעות חבר ולא למשמעות של בן זוג, והדבר עלול להוביל לבלבול אצל השומע, ולעמימות שאין השפה סובלת.
- עוד הצעה מעניינת היא 'זוגה' זאת אומרת היא 'זוגתו' או 'בת זוגו' והוא 'זוגהּ'. היופי במילה זאת הוא שמשמעותה המקורית של המילה 'זוג' היא עול = מוט שנושאים שני בעלי חיים בשווה - נחמד לא?!
- לאלו הרוצים להתמיד עם המילה 'בעל' סיפקה האקדמיה הסבר מניח-דעת והוא שלמילה 'בעל' יש שתי משמעויות: 1) אדון של דבר-מה; 2) בן זוג בקשרי נישואין. ואין זאת אלא בחירה המותנית בהקשר הידוע לכול. וכבר למדנו על חשיבותו של ההקשר למשמעות המילה.
וסתם כדי להשתעשע, כי זה באמת לא עניין מגדרי, אף שראיתי נשים מספר רותחות על כך. יש הטוענים שזאת חוצפה גמורה שאיברי גוף נשיים במהותם מינם זכרי: "שדיים יפים", "רחם גדול"... אבל רק דעו שיש גם איברים זכריים מובהקים שמינם נקבה (אף ששכיחותם נמוכה בהרבה): "ערמונית גדולה", "ערלה מדהימה"... חשוב להעיר למקרה זה שמינם של איברי הגוף לא נקבע לפי מין הנושא אותם, אלא לפי תולדות המילה עצמה.
שורה תחתונה מה העניין: פעם הייתי הודפת טיעונים פמיניסטיים מהסוג שהוצג לעיל בידע בלשני כזה או אחר, מטיחה פה עובדה, שולפת שם איזה ציטוט. אבל הנקודה עמוקה בהרבה, גם אם יש צידוק בלשני או לשוני או משהו אחר מאחורי השימוש בצורות אלו או אחרות. אם נניח שיש בשפה כפי שהוצע לעיל יכולת חזקה להשפיע על המחשבה, אז הבעיות הללו הן לא רק לשוניות אלא תרבותיות. שכן בהיעדר מושגים ראויים או בקיומם של מושגים לא ראויים אנו מכתיבים את האופן שבו אנו חושבים או לחלופין מעצבים את אופן החשיבה לפי המצוי והרגיל.
כתבה: שירלי אור, בלשנית
