לחם עבודה

עורכת לשון: יעל מדר

כתבה: שירלי אור

דיפול מגנטי
האיור מובא מתוך אתר גומא

לשונות שמיות, שהעברית אחת מהן, מאופיינות בשדות סמנטיים המונעים משורש המילה. מה זה אומר? שדות סמנטיים הם אוסף מילים מאותו התחום. לפעמים מדובר במילים קרובות, למשל 'חמדן' ו'חמדנות', ולעתים במילים נרדפות או קרובות ואז השורש רלוונטי פחות, למשל 'חמדנות' ו'תאוותנות'. המונח, אני יכולה רק להניח, הוא אנלוגיה למונח המוכר יותר מתחום הפיזיקה: שדה מגנטי. אחת מתכונותיו של השדה המגנטי היא קיומו של מרחב סביב איזשהו זרם חשמלי או מגנט ושבו פועלים כוחות זה על זה. מן האיור, המדמה סוג מסוים של שדה מגנטי, ניתן ללמוד כי הכוחות פועלים מן הכוח ואל הכוח.

הלקסיקון פועל בדומה למערכת פיזיקלית זאת. בשפות שמיות ניתן לראות בגרעין את השורש שממנו נובעות מילים, אך גם המילים עצמן מביאות לתזוזות במשמעות של השורש. הסתכלות שכזאת על השורש מבוססת על שני מושגים חשובים בבלשנות.

מחקר דיאכרוני: מחקר הבוחן תופעה לשונית נתונה באספקט של זמן. במקרה הנוכחי היינו יכולים לחקור את השורש והתמורות שחלו בו במרוצת שנות קיומו. למשל השורש קל"ס, שבלשון המקרא פירושו לקלל ולבזות ובלשון חז"ל פירושו להלל ולשבח. שיטה זאת הייתה בלעדית עד להופעתה של הבלשנות המודרנית.
מחקר סינכרוני: מחקר הבוחן תופעה לשונית נתונה באספקט של מרחב. נאמר, בחינת השימוש בשורש מסוים בקרב קבוצות אתניות שונות בזמן נתון.

מן ההקשר הפסיכו-בלשני רק אוסיף שאם יצמידו אלקטרודות לראשכם ויבחנו אילו אורות נדלקים בהצגת מילים שונות תיווכחו לגלות שהצגת המילה 'חמודה' מעוררת אצלכם במידה מסוימת גם את המילה 'חמדן' ו'חמדה'. ומדוע? כי קיימים קשרים בין המילים, או אם תרצו לשמר את המטאפורה מתחום הפיזיקה - כוחות.
**כשאני אומרת שהמילה מתעוררת אני לא אומרת שהיא קופצת למודעות, אלא שהמוח הופך אותה לזמינה יותר אם יידרש לכך. אולי יום יבוא וארחיב על כך...

כפי שכבר צוין לעיל, שדות סמנטיים אינם מונעים על בסיס שורשיות בלבד אלא גם על בסיס קשרים סמנטיים, תחביריים או פונולוגיים. למשל, המילה 'חתול' מעוררת אצל אנשים ברמה זו או אחרת את המילה 'כלב'. בגדול, ניתן להתייחס לשדות סמנטיים כאל מערכת המאורגנת על בסיס משמעות באשר היא. במקרה, כך יצא, שבשפות השמיות, ועברית בהן, השורש הוא גרעין בעל משמעות, ובעת שיוצקים אותו בתבניות שונות נוצרות תיבות (מילים) הקשורות זו לזו במשמעות. מובן שבשדה יכולות להימצא גם מילים שאינן מאותו השורש, אבל סביר להניח שבכל שדה יש מילים שלהן אותו השורש. אנחנו נתמקד הפעם ובפוסט זה בכוחות שהשורש מפעיל.

אתנחתה מעניינת (אני מקווה):
העיסוק בשדות סמנטיים החל להתפתח בשנות השלושים של המאה ה- 20 מתוך צורך לארגן באופן שיטתי את הלקסיקון. לפני כן הוא שימש בעיקר את האנתרופולוגים שעסקו במיפוי אוצר המילים הנהוג בשפה נתונה. בדרך זו של מיפוי אוצר מילים נתאפשר לאנתרופולוגים ללמוד את התרבות של אותה חברה ותרבות בכלל.

אחד מהגילויים היה שבתרבות העולמית קיימים שני שדות הנחשבים לשדות קלאסיים, זאת אומרת, שדות המשותפים לכל התרבויות: 1) שדה קרבת המשפחה; 2) שדה הצבעים. מובן שאין אחידות לקסיקלית בין התרבויות, אבל קיומם מצוי בכל שפה. במחקר על עקרונות בשדות של צבעים מצאו החוקרים ברלין וקיי:

• בשפה שבה קיימות שתי מילים לציון הצבע, המילים יחולקו לפי רמת בהירות (כהה-בהיר).
• במערכות מפותחות יותר של צבעים, סדר הופעתם של שמות הצבעים יהיה כדלהלן: אדום > צהוב וירוק > כחול, אפור, כתום וסגול.

Berlin, B. & Kay, P. (1969). Basic color terms: their universality and evolution. Berkeley: University of California.

  

אתנחתה שנייה:
רובכם מעיינים במילון כאילו היה מסודר לפי האל"ף בי"ת. אבל למעשה אין הדבר נכון!! אבן שושן, למשל, מסדר את מילונו לפי השורש. בנוסף קיימים מילונים המסודרים לפי רעיונות, קרי שדות סמנטיים. מילון שכזה נקרא תזאורוס והוא שימושי מאוד למי שעוסק בכתיבה.

למה זה מעניין בכלל?
סוגיית הקרבה בין מילים, כפי שציינתי קודם, העסיקה בעבר אנתרופולוגים שראו בכך דרך ללמוד על התרבות. ככלל אני מתנגדת לבלשנות חטטנית, א-מודרנית, אבל גם אני חוטאת בכך לפעמים והקרבה שבין מילים מסוימות מרתקת אותי. הנה לכם למשל דוגמה דמגוגית. באחד משיעורי הערבית שלמדתי עיינתי לי במילון מחפשת קשרים בין מילים (ומזל שעיסוקי הוא לשון, אחרת זה היה יכול להיראות כתחביב הזוי). בעבור השורש سكن (סכ"נ) מצאתי את הפירושים הבאים: מנוחה, שקט, מגורים, שכינה, ביטחון, אמון - מצליחים לקבל את אותה תחושת מנוחה. אבל לפתע הגיחה המילה 'סכין'. מה הקשר? לא רוצה לחשוב על זה.

בעברית המצב לא הרבה יותר טוב דרך אגב... לשורש עב"ד, יש שיאמרו, משמעות חיובית של 'עבודה'. גם עיבוד - אם חקלאי ואם קוגניטיבי - כרוך במאמץ שנתפס אצלנו כעבודה. אבל גם המילה 'עבדות' שייכת לשדה. ואכן המרחק הוא לא כזה גדול. הנה סיפור קצר ומזעזע. באחד מראיונות העבודה שהייתי בהם לאחרונה הגעתי לבית ספר פרטי שלא אנקוב בשמו, כי ממילא כל בתי הספר הפרטיים הם בעייתיים מעצם הגדרתם (איזו צביעות מצדי, אה?! :). בכל מקרה, אחרי סדרת שאלות שהבהירה לי שאני לא מעוניינת להיות חלק ממוסדם עלמת הגיוס שאלה אותי אם אני מוכנה לעבוד שישי-שבת. עכשיו קודם כול: מה?! עניתי לה ששישי רק אם מדובר במשבר ובטח שלא בשבת. בשיא התמימות - או טיפשות - היא שאלה אותי, בחורה שיושבת מולה בגופייה, אם אני דתייה. בשלב זה ידעתי שאני לא מעוניינת לעבוד שם ועניתי לה עדיין בנימוס שאני לא דתייה אבל אני לא מוכנה לעבוד בשום פנים ואופן בשבת. שהרי שבת הוא היום שהוגדר בחוק כיום מנוחה על ידי מדינת ישראל בעבור אזרחים יהודים. עכשיו, ברור שיש משרות המחייבות עבודה בשבת, למשל שוטרים או תיירות ונופש, ויש גם מקרים חריגים - אבל בית ספר?!

ואז שאלתי את עצמי מתי קרה שהגבול בין עבודה לעבדות היטשטש כל כך. אז המציאות מלמדת שמזמן. אני פשוט התעוררתי לזה מאוחר מדי. קחו למשל את המאבק של עובדי הדואר - מאבק צודק כל כך שזה עצוב. מחליפים עובדים ותיקים, רגע לפני שהם מקבלים קביעות, בעובדי קבלן. ובואו נודה על האמת, עובדי קבלן הם העבדים המודרניים: ללא זכויות, עם שכר רעב וללא ביטחון תעסוקתי.

איך נתגלגלנו למציאות שבה אנחנו מאפשרים זאת בכלל? הרי אף אחד מאיתנו לא מייחל לעצמו להיות עובד קבלן, וברור לכולנו שזה פשוט איום ונורא. אז איך נתגלגלנו? הנה התגלגלות של שורש שתבהיר גם את המצב. פעם כתבתי ועתה אזכיר שבעיון במילון חשוב להבין שהפירושים מסודרים לפי משמעות ראשית ומשמעויות משניות. אין זה אומר שאחד מהפירושים אינו נכון או נכון יותר - פשוט קיים סדר שבדרך כלל מוכרע לפי תקופה או לפי חשיבות.

השורש כו"ח פירושו הראשון הוא היכולת לעשות דבר-מה (1) > בהמשך נמצא גם את היכולת להשפיע (2) > חוזק פיזי וחוסן נפשי (3) > גוף צבאי לוחם (4) > סמכות לפעול (ובשונה מהיכולת לפעול) [5] > כפייה או אילוץ של הזולת (6) > תוקף משפטי (7)  > עושר, רכוש, הון (8) > ואחרון: "היכולת להפעיל אחרים בשל תכונות ואמצעים שונים הנמצאים בידי המפעיל..." (9) - כל הפירושים מתוך מילון אבניאון.

ההתגלגלות של שורש זה היא מעין שיקוף של הלוּפּ האינסופי של החברה האנושית ושל העובדה שתמיד מתקיימים לבסוף יחסי ניצול ומרות. כדי להדגים זאת אשתמש בשיטה הדיאלקטית של הֶגֶל, ואשים כתזה את ארגוני העובדים וכאנטי-תזה את עובדי הקבלן. הבנת הדיאלקטיקה של הֶגֶל אינה מחויבת כדי להבין את הרעיון, אבל היא מסייעת לאלו שמכירים אותה לראות את הדברים בבהירות. המספרים מפנים לפירושים לעיל.

ארגוני העובדים קמו כדי להגן על העובדים ועל העשייה (1). תפקידם היה להשפיע על תנאי העובדים (2). ואכן הם עשו זאת נאמנה תקופה ארוכה על ידי יצירת חוזק פיזי (תנאי עבודה, למשל: שכר) וחוסן נפשי (ביטחון כלכלי, למשל: קביעות)[3]. הארגונים הללו גם אִפשרו להילחם במנגנון ההון ולמתנו (4). את הגושפנקה לעשות זאת הם קיבלו בין היתר מהמערכת המדינית-משפטית (5) שנתנה בידיהם את היכולת לשבות (6). אבל אף שעם הכוח באה האחריות, הארגונים הללו החלו להשניא עצמם עלינו (רכבת, חשמל, נמלים וכולי). ובמקרים רבים גם בצדק... והנה נראה כי בעלי ההון קפצו על אותה שנאה שהתפתחה, והם החלו למוטטם. אט-אט חברות ממשלתיות מפורקות ומופרטות דרך מערכת בתי המשפט (7), ראה ערך עובדי הדואר, ואלו האוחזים ממילא ברכוש ובהון (8) מפעילים עובדים במנגנון חדש ומעוות הקרוי "עובדי קבלן" (9).

לצד בעיות רבות עם ארגוני העובדים צריך להתחשב בדבר נוסף. לפעמים עדיף ששלוש מאות משפחות בנמל אשדוד ירוויחו ולא תשובה או עופר אחד. אגדיל ואומר שכל ניסיון לפרק ארגוני עובדים הוא הזוי בעיניי. נכון יש בעיות, ונכון ארגוני העובדים הגזימו, אבל הבררה השנייה היא הפרטה או העסקת עובדי קבלן - וזה רק יגדיל את הפערים ולא יתקן את הבעיה עצמה.

עוד קצת הֶגֶל וסיימנו:
בדיאלקטיקה של הֶגֶל הקונפליקט שבין התזה לבין האנטי-תזה מוביל לסינתזה, שהיא יישובו של הקונפליקט. אני לא יכולה לומר או אפילו לנחש מה תהא הסינתזה של המתח שבין ארגוני עובדים לעובדי קבלן, אבל גם את היעדר היכולת לעשות זאת סיכם הֶגֶל יפה במאמרו "ינשופה של מינרווה ממריא עם רדת החשכה". והכוונה היא שאת ההווה ניתן להבין רק כהיסטוריה. עם זאת, ולדידי, הבנת השפה והקשרים בה הם דרך טובה להתחיל לבחון את המציאות לפני שיהיה מאוחר מדי.

שירלי אור היא בלשנית וסטודנטית באוניברסיטת תל אביב העובדת על הדוקטורט שלה בימים אלו בנושא פרגמטיקה ושיח.