עורכת לשון: יעל מדר
מה החשיבות אם בכלל לדייק ב"שם המספר", והכוונה היא מדוע בכלל להקפיד לומר "שלושה ילדים" ולא "שלוש ילדים"?
אני חושבת שרוב האנשים מאמינים שהשגיאות הלשוניות הללו מחרידות את קהילת אנשי הלשון וחובבי העברית המסורים, אבל הדבר לא נכון כלל, זה לא מזיז לרובם. ובכל זאת כשיהיו לי ילדים (בע"ה) אקפיד איתם עד מאוד על שם המספר, על תקינות לשונית ועל הבעה בהירה. למה? כי עניינים של לשון הם רק הפנים של תופעות רחבות יותר.
ניקח כמה דוגמאות של שיבושי לשון ידועים מתוך תחומי הלשון השונים (וזאת תהיה גם הזדמנות חביבה להציגם):
- תחום הפונולוגיה (הצלילים): תופעה מוכרת היא לומר "אני ידבר איתו מאוחר יותר". זאת אומרת, יש האומרים אני ידבר ולא אני אדבר. מקור הטעות, בתחילה לפחות, לא היה בחילוף של הוא (ידבר) לעומת אני (אדבר) עקב חוסר ידע או זלזול, רחמנא ליצלן. מהבחינה הלשונית חל פה תהליך מעניין ביותר שבו הדובר "מסרב" להגיע מן הנקודה הגבוהה ביותר בחלל הפה (היו"ד בשילוב עם תנועת ה-i [אנִי]) - אל האל"ף, שאותה מפיקים מהמקום הנמוך ביותר ביותר בגרון (אדבר). וכך במקום לנוע מהמקום הגבוה ביותר (יו"ד עם תנועת i) אל המקום הנמוך ביותר (האל"ף הגרונית) הוא מקצר את המרחק על ידי השמטת האל"ף שממילא איש לא הוגה אותה ברגיל, ומה שאנו שומעים הוא אני ידבר. (ניסוי פונולוגי: אמרו i למשך זמן מה ומיד לאחר מכן a - חשתם בירידה? האל"ף אפילו נמוכה יותר!)
- תחום המורפולוגיה (הצורות, המילים וחלקי המילים): אמנם כולנו עדים לשגיאות בשם המספר, אך אני מאמינה שמעטים יודעים מדוע מערכת כה נפוצה מכילה טעויות כה רבות. כשבוחנים את מערכת שם המספר רואים כי היא פועלת בניגוד מוחלט לשאר המערכות בלשון העברית. הבדל ראשון: בכל שאר המערכות בשפה העברית צורת הנקבה היא שלוקחת את הה"א הסופית (למשל: ילדה לעומת ילד), ואילו בשם המספר צורת הזכר היא זאת שלוקחת את הה"א (למשל: שלושה בנים). הבדל שני: בכל שאר המערכות בשפה העברית שמות המתארים את שם העצם באים לאחריו (למשל: ילד יפה, מכונית טובה, אנשים נחמדים), אך שם המספר בא לפני... זה בטח יישמע לכם מוכר: "רק רגע ילד אחד, אה... אז שלושה ילדים".
- דוגמה אחרונה וקצרה מתחום התחביר (המשפט): "אני אביא לך ת'ספר מחר". במקום לומר את ה.. אנו אומרים תַ'. למה? כי גם ככה וגם ככה יבינו אותנו.
כביכול שלושת ההסברים שונים. הראשון עוסק בנוחות, השני בהרגל, והשלישי בשמירה על המשמעות. אבל, הלכה למעשה כל אלו הם ביטוי של עיקרון אחד ויחיד והוא עיקר דבריי הפעם.
בשנים האחרונות רווחת התופעה של מחקר אינטרדיסציפלינרי (מחקר המשלב כמה תחומים), ומחקר הבלשנות נהנה גם הוא מפירותיה של תופעה זו. השילוב של הבלשנות עם תחום הקוגניציה הוליד הסברים חדשים לתופעות ישנות. אחד מהסברים אלו נובע מעקרון המאמץ המועט ביותר המוכר כבר שנים רבות מתחום הביולוגיה ומתחום האבולוציה בפרט. בבסיס העיקרון שוכנת הטענה שהאדם חותר להפחית את האנרגיה בכל פעולה מבלי לאבד את היעילות שבה ואפילו תוך הגברתהּ.
בכל אחד מהמקרים שראינו לעיל הופחת המאמץ מבלי לאבד את המשמעות, ותוך הגברת היעילות. כך שעל פניו נראה שאותן שגיאות לשוניות אינן תוצר של חינוך קלוקל (לפחות בתחילה), אלא ניסיון להסדיר מערכות, לייעלן ולהפחית את המאמץ בעת הפקתן מבלי לגרום נזק (מבלי לאבד משמעות). ממש נפלא - בואו נאמר כולנו שלוש ילדים ולא שלושה!
התשובה כמובן היא ממש לא! העובדה שאנו מקיימים טעויות מתוך ייעול המערכת והסדרתה לא אומרת שזאת הדרך הנכונה. כשאני אומרת נכונה, אני נכנסת לתחום האפור של אנשי לשון ובלשנים המסרבים בתוקף לומר "מה נכון". ובכל זאת, שכן זה הזמן לענייני דיומא.
עקרון המאמץ המועט ביותר גם אם משפיע על החלטותינו, בהן לשוניות, הוא עיקרון ביולוגי שלדעתי אינו מתאים בהכרח לאורח החיים המודרני שאימצנו לעצמנו. ועם זאת אנו פועלים על פיו פעם אחר פעם מבלי להשגיח במחיר שנגבה מאיתנו. עיקרון זה בא לידי ביטוי פעמים רבות בשלל ויתורים עצמיים. אני כמובן לא מציעה שעלינו לבחור בדרך הקשה תמיד, אני רק טוענת שכחברה ולאו כיצור ביולוגי אנו משלמים מחיר בשעה שאנו בוחרים "לחסוך באנרגיה". והמעט שאנו צריכים לעשות הוא לדעת מה הוא אותו מחיר.
דוגמה שהציג בפניי בעלי היקר. לכל מי שברשותו פלאפון חכם יודע שיש אפליקציות בחינם ויש אפליקציות בתשלום - כמה מכם משלמים על האפליקציות שלהם? כמה מכם בוחרים מראש באלו הניתנות ללא תשלום? אמר לי בעלי (ולו אמר מישהו אחר) שכשדברים ניתנים בחינם המשמעות היא שאתה המוצר. המחיר שאנו משלמים כאן הוא ידוע והוא הפרטיות שלנו, ובכל זאת אנו מוותרים עליה לאחר שנלחמנו שנים רבות להשיגה. עוד דוגמה רלוונטית לחופשת הקיץ שחלפה עברה עלינו היא הנופשונים בטורקיה. כאילו שכחנו מה שכנינו חושבים עלינו ועשו לנו, בהינתן מבצע חם אנו אורזים את מיטלטלינו ונוסעים לנופש זול יותר. הם כבר יודעים שאם הם יעטפו את זה בצורה משתלמת, אנחנו נבחר להתעלם מהשאר. מחאת הקוטג' למשל, האם הפסקנו אז והיום לקנות את המוצר? או שמא הורים וחובבי הגבינה המוזרה הזאת בחרו להמשיך ולקנות, כי זה פשוט נוח יותר. הם קצת התאימו את המחיר וזהו. הביקורת שמופנית היום לשר האוצר ביחס לחיזוק מעמד הביניים - מפליאה, שהרי מה אנו עושים כדי לחזק את מעמד הביניים מנגד? אחד הדברים "הפשוטים" ביותר אבל ה"לא חסכוניים" בעליל הוא למשל לא לקנות בקניונים וברשתות, ודווקא לקנות אצל אותם חנוונים המפוזרים על פני הרחוב שפעם היה ראשי בכל עיר. ביקור ברחוב שלא רק כדי לנגב חומוס. כך יכולנו לחזק אותנו ולהחליש אותם. המוצר הרי זהה, הם רק עטפו אותו יפה יותר (אנקדוטה שולית: בבקבוקי בושם החלק היקר ביותר לייצור הוא הבקבוק והקופסה). וזה מביא אותי לדבר האחרון, לאחרונה קמה צעקה על פתיחת חנויות AM:PM בשבת. מי שצעק "כפייה דתית" פספס את המהות. אין לזה ולו דבר אחד עם "כפייה דתית" למי הרי אכפת בבני ברק מה קורה במדינת תל אביב. זה כן קשור לאותו מעמד ביניים שבעקבות פתיחתן של חנויות אלו בשבת ייאלץ בעתיד לבוא לפתוח את החנות שלו גם כן. אנו שוללים מאותם אנשים את יום המנוחה שלהם, כי זה נוח לנו לקנות חלב בשבת. לאחר קומץ חודשים בארצות הברית אני יכולה להבטיח לכם שיהיו אלה המסכנים ממילא שיידרשו לעבוד בשבת. ואל תאמרו זאת בחירה שלהם, כי זאת לעולם לא.
יש מקרים שאנו בוחרים החלטות שלא מתוך העיקרון הזה, וזה אם הלכנו ללמוד באוניברסיטה, החלטנו להקים משפחה או בחרנו לעזור לחבר בצרה - החלטות שהן בניגוד לאותו עיקרון ביולוגי, אבל משום מה נראות הולמות יותר את טבענו האנושי המודרני. למה אחנך את ילדיי לתקינות לשונית? כי זה הפרצוף שלהם. כי הבחירה במה שקל יותר היא לא נכונה יותר, גם אם היא טבעית לנו יותר. כי הם יישפטו בכל מקום לאור ההחלטות שהם ייקחו, וכי הבחירה הזאת היא עדות לאדם משוחרר באמת לדידי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה