עורכת לשון: יעל מדר
הידעתם שפעם המילים 'צדק' ו'צדקה' שימשו להביע מושג אחד? במאמר נאה שהוציאה האקדמיה ללשון מתוארת האטימולוגיה של שתי מילים אלו שהיו זמן רב אחד ונתפרדו להן לדרכן.
בקיצור נמרץ ככל שנותן לי מצפוני, ההבדלה בין המילה 'צדק' למילה 'צדקה' היא תולדה של זמן ולא של כוונה. קרי, היו ימים שבהם היו מילים אלו מילים נרדפות (וראו שבערך המילה 'צדקה' במילון אבן שושן יש הפנייה למילה 'צדק'). שתי המילים מציינות "עקרונות מופשטים מתחום היושר והאמת, הטוב והחסד" (ממאמר האקדמיה). עוד הן מציינות או לחלופין באות לצד המילה 'משפט' (וראו: שמואל ב' ח', ט"ו: "וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְֹרָאֵל וַיְהִי דָּוִד עֹשֶּה מִשְפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ") - נשמע לא מפתיע במיוחד, לא?!
על מה מלמדים קשרים שבין מילים אלו? הנה לה מחשבה:
אם 'צדקה' פירושה עזרה לחלש, לעני, למסכן ופירושה של המילה 'צדק' היא הבאת דברים אל מקומם הנכון או הראוי, האם נכון יהיה לומר שהמתן והסיוע לחלש הם הבאת הדברים אל מקומם הראוי? האם הרמת המדוכא היא עשיית צדק? ואם המשפט הוא כלי להבאת צדק וצדקה והוא בעצמו סמל לצדק, אזי במשפט ימצא אדם את הצדק? בימים שבהם מילים אלו היו אחד - ייתכן שהדבר היה כך או כך היה אמור להיראות.
ובימינו? ובימינו, כמובן, נתבדלו המשמעויות ועמן הערכים. המילה 'צדק' הפכה להיות מושג מופשט, אידיאל. המילה 'צדקה' נתייחדה עוד מלשון חז"ל לעשיית מעשים טובים ותרומה. והמילה 'משפט' הפכה להיות שנואה... וכבר מזמן היא לא מתחברת לנו עם צדק וצדקה. אם כבר אז עם עורכי דין, סחבת ועוולה.
קיימים מקרים נוספים של תופעה זאת (הקרויה בידול משמעות). זאת אומרת, מילים שהתחילו מאותה משמעות, ולכל מילה במרוצת הזמן התייחדה משמעות נפרדת. למשל: המילים 'אגדה' ו'הגדה' - אחת מציינת סיפורי פנטזיה והשנייה מציינת את סיפור יציאת מצרים. דוגמה נוספת: המילים 'הודיה' ו'הודאה' שהחלו דרכן בלשון חז"ל ללא הבדל משמעות, אך בימינו, 'הודיה' מציינת הכרת תודה ו'הודאה' הכרה באשמה.
נחזור לעניינו עם סיפור הממחיש את המרחק של 'צדק' מ'משפט':
יום אחד שאלתי את אמי למה היא לא תובעת אדם מסוים על העוול שנעשה לה. היא ענתה לי בלי למצמץ או להיות טרודה: "משפט זה לא לנו. משפט זה לעשירים." אני כפי שאתם רואים נשארתי לְהִתְבַּחְבֵּש עם האמירה. לא כי היא נכונה בהכרח (אף על פי שאני נוטה להסכים עמה), אלא כי היא ביטוי של חוסר אמון במערכת הצדק בכלל ובמשפט בישראל בפרט. הצדק והצדקה שפעם היו מושגים שנועדו לרומם את החלש הפכו ברבות הימים כלי לדיכויו על ידי אותם עשירים ותאגידים. כיום כשאיש עשיר רוצה לעשות עוולה הוא פונה לערכאות: שם יאשרו לו תספורת על חשבון הפנסיה של האדם הפשוט; שם יתירו לו לסחוב תיקים משפטיים לאורך שנים ולהוציא את הנשמה של מי שנאבק מולו אם לא נגמר לו הכסף קודם; שם יעדיפו פשרה על פני צדק (למה מה?!). ממש מגרש משחקים חדש מצאו להם.
ומה איתנו? בטיפשותנו חרחורי הלחימה שלנו מתמצים בלדרוש צדקה. שיורידו לנו מהקוטג', שיקלו במע"מ, שיפחיתו מהדלק - מי בכלל חושב על דברים גדולים מאלה? שהרי, הלכה למעשה, נלקחו מאיתנו דברים יקרים הרבה יותר וחשובים לאין ערוך. ראוי לה למערכת ה"צדק" בישראל שתעשה חושבים עם עצמה על דימויה הציבורי ועל ההשלכות של דימוי זה עליה ועלינו...
למאמר האקדמיה: http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/MillimVeGilgulehen/Pages/sep2011.aspx
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה